I don't know if we should read too much into or rebuke Shlomo.
Are you in his shoes?
Probabaly not
He wrote yesterday that he was writing something triggering and I appreciate that, and I therefore skipped the triggerin paragraph
I think there may be some misplaced understanding going on here. Guys we may never be able to understand other guys mindset, and I assure you some great guys don't understand mine either (do I??)
Shlomo said it was pleasurable. He stated a fact. He wasn't staying if it was a virtuous act
Now I'm gonna quote a Teshuva on SSA, which I came across by a Sefardi Rabbi Zamir Cohen shlita. If it's chizuk for anyone pls let me know
-----------------------
רב זמיר כהן שליטא
אב״ע סימן דבדין אפשרות נישואין לבעל נטיה הפוכה ... בעניין השאלה שהגיעה אליו מבחור לומד תורה שפנה אליו כמה פעמים בדבר נטיותיו ההפוכות מדרך העולם, ולאחר שכבודו כתב והסביר לו את חומרת הדבר והשיב על ספקותיו ושאלותיו בכמה מכתבים, קיבל עליו בקבלה גמורה להישמר מלעבור האיסורים הכרוכים בזה. ועתה הגיעה שאלתו בזה"ל: המצב כל כך רגיש ועדין. עכשיו, בגיל 23, אני מרגיש שאני עומד בפני צומת שאליה אני מתקדם במהירות, ובה שתי פניות בלבד, ימינה ושמאלה, ואין לי מושג במה לבחור. אם לא אבחר לפני שאגיע אליה, אתנגש בקיר שחוצץ בין שתיהן, וכך, כבדרך משל, אשאר קירח משני הצדדים. הבעיה היא, שאין לי מושג לאיפה לפנות. אני אוהב את החבר שלי בכל מאודי וכו'. מצד שני, יש איסור לעבור חיים מבלי לשאת אישה. מצד אחד, איני רוצה לפספס מצוות עשה כה חשובה, ומצד שני איני רוצה לרמות אף אחת, ואין וגם לא היה בכוונתי לעשות זאת. מאידך, אם יאמר לי שהדבר אינו נכלל בגדר רמיה, ושעלי לשאת אישה למען פריה ורביה ולמען המשכיות, אעשה זאת! הבעיה היא שאיני יודע מה עלי לעשות. אני מאמין שזהו סוג של מבחן מהקב''ה, סוג של עקידה, כמו שאמרת בתגובתך הראשונה. אולי עלי להקריב את הקשר הזה למען ה', אולי זהו מבחן ראיה, לראות כמה ה' חשוב לי. והוא חשוב לי יותר מהכל, ואני מבטל את הכל ואת כולי כנגדו. אבל הבעיה הכי גדולה היא שאיני יודע אם לשאת אישה, יהיה הדבר הנכון לעשות. שאלתי כבר שני רבנים, פנים אל מול פנים, והם פשוט לא ידעו מה לומר לי. אני חייב רב גדול, שבקיא בכל רזי התורה, ויפסוק לי מה עלי לעשות. חשבתי על הרב עובדיה יוסף, אך אני חושש שיקח המון זמן עד שאגיע אליו. חשבתי על הרב זמיר כהן, וחשבתי לבקשך שאולי תראה לו את המכתב הזה. תודה רבה.
תשובה: הנה מתוך השאלה ניכרת התחבטות נפש קשה הנוגעת לא רק לעניין אם ישא אשה כדרך העולם, אלא גם לעצם הפרידה מהקשר הנוכחי. ובאמת שיש להתפעל מנכונותו של הבחור השואל להקריב הכל למען הי''ת כי ''הוא חשוב לי יותר מהכל, ואני מבטל את הכל ואת כולי כנגדו'', כלשונו המיוחדת והנפלאה שיש בה בחינת מסי"נ על קידוש שמו ית', ולימוד זכות על כלל ישראל.
והיות שבדור חלש זה בו עיוות סדרי בראשית נחשב אצל רבים מהטועים כעניין טבעי שאין צריך לתקנו, ונתלים בדעת האומרים כי מדובר בתכונה מולדת, וטענה זו מעמידה לעיתים אנשי אמת יראי שמים במבוכה מתוך שאינם יודעים כיצד להתייחס לדבר, אמרתי להרחיב כמידת הצורך בדבר שבדורות הקודמים קיצרו בו לרוב ריחוקו ולרוב פשיטותו. ונכלול בדברים עצה והדרכה שיש בהם כדי להשקיט נפש הומיה בע"ה.
ראשית, הן זה פשוט וברור שדבר שאסרו בורא האדם בתורתו על כל אדם, כל אדם יכול לעמוד בו, גם אם אמנם נברא שונה בתכונתו כמפורט להלן[\b]. ועל אחת כמה וכמה באיסור חמור כל כך שיש בו איסור סקילה כמבואר במשנה סנהדרין (נד.) הבא על הזכור בסקילה ובגמ' יליף לה מדכתיב בקרא (ויקרא כ, יג) איש אשר ישכב את זכר משכבי אשה מות יומתו דמיהם בם. נאמר כאן דמיהם בם ונאמר באוב וידעוני דמיהם בם מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה.
ושורש הדבר שיש שמרגיש בטבעו נטיה הפוכה מדרך העולם נלענ"ד ע"פ המבואר בזוה"ק פר' לך לך (צא:) וז"ל, תא חזי בכל אינון דיוקנין שנשמתין דעלמא, כולהו זיווגין זיווגין קמיה וכו'. אמר רבי אבא זכאין אינון צדיקייא דנשמתהון מתעטרין קמי מלכא קדישא עד לא ייתון לעלמא. דהכי תנינן בההיא שעתא דאפיק קודשא בריך הוא נשמתין לעלמא, כל אינון רוחין ונשמתין כלהו כלילן דכר ונוקבא דמתחברן כחדא, ואתמסרן בידא דההוא ממנא שליחא דאתפקד על עדואיהון (עיבוריהן) דבני נשא, ולילה שמיה. ובשעתא דנחתין ואתמסרן בידוי, מתפרשין. ולזמנין דא אקדים מן דא, ואחית להו בבני נשא. וכד מטא עידן דזווגא דלהון, קודשא בריך הוא דידע אינון רוחין ונשמתין מחבר לון כדבקדמיתא, ומכרזא עלייהו. וכד אתחברן אתעבידו חד גופא, חד נשמתא, ימינא ושמאלא כדקא חזי. ובגין כך אין כל חדש תחת השמש. ואי תימא הא תנינן לית זווגא אלא לפום עובדוי וארחוי דבר נש, הכי הוא ודאי, דאי זכי ועובדוי אתכשרן זכי לההוא דיליה לאתחברא ביה כמה דנפיק. עכ"ל.
ומבואר שכל נשמה עשויה משני חצאים, החצי האחד זכר והחצי השני נקבה. וכשיורדים לעולם נפרדים. אם זוכה ומעשיו כשרים זוכה לשאת את חציו המקורי, ואם לאו מזווגים לו לפי מעשיו (ועיי"ש כח התפילה ומעשים טובים בעניין הזיווג). וזה ביאור עומק מאמר הגמ' ביבמות (סג, א) כל אדם שאין לו אשה אינו אדם. לפי שאינו אדם שלם עד שישא אשה וישלים חסרון מחצית נשמתו להיות אדם שלם ולמדו כן מהפסוק (בראשית ה, ב) זכר ונקבה בראם וכו' ויקרא את 'שמם' אדם. משמע שדוקא שניהם יחד נקראים אדם.
ומבואר שטבע האדם לשאוף לבת זוג אינה כהבנת אנשי הכתות והדתות המשונות הטועים לחשוב שיש בשאיפה זו חסרון ופגם רוחני, אלא אדרבה, האדם חש בתוככי נשמתו כי שואף הוא לחזור לשלמותו המקורית. אלא שככל עניין אף כאן גם את זה לעומת זה עשה האלקים (קהלת ז, יד) וכגודל הקדושה כן גודל הפיתוי היצרי וקושי הניסיון ליפול בעברה. אך שורש השאיפה לנישואין עם אשה הוא השאיפה לשלימות. אמנם ישנם כאלה אשר משום חוויות שחוו בילדותם מצורת שלום הבית שבין הוריהם, או קשיים וסבל שעברו, או משום שנולדו עם עדינות נפש מיוחדת כאשה, או מסיבות אחרות יהיו אשר יהיו, מרגישים הם חסרים בגבריותם ומתוך כך במקום לשאוף כטבע הבריאה לאשה שתשלים אותם לאדם כמבואר בזוה"ק, שואפים לאיש כאילו שעל ידו יהיו גברים. ואינם יודעים כי כל חוויות חייהם וכל טבע שנולדו עמו אינו אלא ניסיון המיוחד להם אשר אילו יעמדו בו יקנו את עולמם בעולם הזה ובעולם הבא[\b].
ולפי שעיקר טענת הנבוכים מתבססת על דעת האומרים כי מדובר בנטיה מולדת, וסבורים כי ניטלה מהם הבחירה, יש לעקור מהם תפיסה מוטעית זו ולהבינם כי אמנם יש הנולדים עם עדינות נפש מיוחדת הגורמת להם נטיה זו, אך הנה ידוע שלצורך העולם נדרשים בני אדם בעלי תכונות שונות, וביניהם גם כאלה הנראים שיש נזק לעולם בתכונתם. כגון הנוטים לפי טבעם לשפוך דם, נדרשים לעולם לצורך שחיטה ומילה וניתוח והקזת דם לרפואה וכדומה כמבואר בגמ' שבת (קנו. עיי"ש ובביאור הגר"א עה"פ חנוך לנער וכו' במשלי כב, ו), וזהו עיקר נסיונם בעולם להטות תכונתם אל הטוב. שאל"כ עלול הנוטה לשפיכת דם להיות רוצח כדאיתא שם בגמ'. וכן הוא בכל תכונה, כגון הנוטה לעזות יכול הוא לבחור להיות בכלל אלו שנאמר עליהם עז פנים לגהינם או לקיים הוי עז כנמר לעשות רצון אביך שבשמים, וכן בכל כיוצ"ב. ובלעדיהם היה העולם חסר את האדם המסוגל לקיים את הצד החיובי שבאותה תכונה, וגם לא יהיה אדם עם אותו ניסיון פרטי המוטל עליו לעמוד בו לשלמות עבודתו. וכן בענייננו העולם נצרך לאנשים בעלי תכונות הנוטות לנשים כעדינות נפש מיוחדת וריבוי הדיבור שנכלל בו כשרון הדיבור וכדומה, לתועלת העולם. וניסיונם המיוחד של אותם שנולדו עם תכונות מיוחדות אלה באופן קיצוני, הוא השימוש בכלים שקיבלו רק לטובה, מבלי לטעות ולחוש כנשים לעניין הנטיה אחר אנשים. ואדרבה, הללו משוחררים מריבוי התאוה לנשים המצוי אצל רוב בני האדם, ויוכלו להשקיע זמנם בריכוז רב בלימוד התורה ולהיעשות תלמידי חכמים מופלגים.
ויזכרו כי כשם שאין הרדוף בתוכו אחר תאוות הנשים יכול לתרץ עצמו כי כך נולד, אלא עליו לעבוד על תכונתו הטבעית ולהתגבר על יצריו, כך אין הנוטים אל ההיפך יכולים לתרץ עצמם כי כך נולדו אלא עליהם לעבוד ולהתמודד ולהתגבר כי זהו נסיונם ועבודתם ובודאי שיכולים לעמוד בו. נמצא שאין נפק"מ בשאלה אם מדובר באופי מולד או נרכש (אשר גם ישנם שלרוב היותם שטופים במילוי תאוות הנשים רח"ל הגיעו למיאוס ואיבדו את טבעם ונעשו נוטים להיפך הטבע. ויש שמחמת שתחילת עיסוקם בעניינים אלה היה באיסור בין בשוגג בין במזיד, ע"י קשר כל שהוא עם זכר, הביאם יצרם ליצור בתודעתם קישור של הנאת דברים אלו עם מה שאינו טבעי ואינו כפי הנכון על פי רצון הי"ת. ונגררו אחר תאוה מוטעית זו עד שמאסו בקשר הטבעי כמצוות התורה הקדו' וגורמים לעצמם להישאר ערירים כל ימיהם בגלל טעות הבל זו. ולאלה כמו אלה קל יותר לחזור לטבעם. אולם תרופתם תבוא רק לאחר שיפרשו לחלוטין למשך תקופה מכל דבר היכול לעוררם לתאוה, ויטהרו מחשבתם ככל יכולתם ע"י לימוד התורה הקדו', עד שישובו לטבע בריאתם וישאו נשים כדרך העולם). וכשיבין עדין הנפש את שרש הענין, ייקל עליו יותר למצוא פתרון. ראשית עליו לחפוץ בחיים תקינים על פי רצון הי"ת בטבע בריאתו. ואז יסביר לעצמו וישכנע את עצמו היטב במשך תקופה, באמת המציאותית, שאיש הוא לכל דבר, ורק מעלת עדינות יתירה יש בו. ויתבונן בזה במחשבתו בכל עת שיצרו מתגבר עליו, עד שיקבע תחושה אמיתית זו בעצמו ויפתח סלידה מקשר שלילי עם בני מינו. ויחזק עצמו בהתבוננות שכל אותם שהלכו אחר נטיה זו בצעירותם עד ששקעו בה, מצאו עצמם בדרך כלל מגיל ארבעים ומעלה דחויים מהחברה בה חיו, וחיים עד סוף ימיהם ערירים, ללא משפחה ללא צהלת ילדים וללא שמחת חיים. צלצלי התרועה של קלי הדעת שבהם אשר בעוה"ר נעשו מקובלים בזמננו אינם יכולים לחפות על הכאב העמוק שלהם עצמם ברבות השנים אשר כידוע רבים מהם נוטלים את חייהם בידיהם בהגיעם לגיל מסויים[\b]
(ואותם המנסים אף למסד קשר זה המנוגד לעולם הטבע, באמצעות נישואין רשמיים כאילו שמדובר בעניין טבעי, לא רק שמזיקים בתעמולתם לאנשים רבים אשר דרגת נטייתם אינה חמורה ועקב התעמולה עוברים לצד הקיצוני, אלא אף מזיקים בעוצמה רבה לעולם כולו. כדאיתא במדרש (ויקרא רבה פר' כג) דור המבול לא נמחו מן העולם, אלא על ידי שכתבו גומסיות (שטרי נישואין) לזכר). ועוד יחזק עצמו בידיעה שמלבד האיסור החמור האמור בתורה פעמיים (ויקרא יב, כח; כ, יג) ויש בו דין סקילה אשר הגם שבטלה סנהדרין, דין ארבע מיתות לא בטלו כמבואר בגמ' (סנהדרין לז:), או נופל מן הגג וכו', עוד יש בזה גם איסור מוציא זרע לבטלה אשר הוא כמביא מבול לעולם בהשחיתו את רבבות צאצאיו בכל פעם כמבואר בגמ' (שבת מא.). ועל פי הסוד כל מעשה כזה מביאו לעצבות ולדכאון, וגם שופך ומוריק את מזלו החוצה (ונרמז בראשי תיבות מזל - מוציא זרע לבטלה. ונראה שהגם שבפסוקים הנ"ל לא הוזכר איסור מוציא זרע לבטלה, לפי שעצם האיסור חמור יותר ממוציא ז"ל, מ"מ בדיני שמים עובר גם ע"ז. וי"ל שנרמז הדבר בפסוק 'מזריע זרע למינהו' (בראשית א, יב) שהוא ג"כ ראשי תיבות מזל. לומר שהמזריע זרע למין שהוא, אף הוא בכלל מוציא זרע לבטלה). ועוד יחזק עצמו במש"כ הרב המשיב שיש הלומדים מכמה מקורות שמי שחטא בגלגול קודם במשכב זכר מרצון מתגלגל שנית עם נטיות אלה בכדי שההתמודדות הקשה שלו תכפר על העבר לגמרי (ועי' בשער הגלגולים הקדמה ט שפעמים מתגלגל איש בגוף נקבה משום שבא על הזכר ומתגלגל באשה שאינה יכולה ללדת לפי שאין לה בחינת מיין נוקבין עיי"ש התיקון לזה), ושיש בעבודה שכלית בכדי להחליש את הנטיות האלו, וכמו שמבואר בדברי הרב אבן עזרא (שמות כ יד), וז"ל: ''לא תחמוד אשת רעך, אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה. איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו כל מה שהוא נחמד למראה עיניו. ועתה אתן לך משל. דע כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה והוא ראה בת מלך שהיא יפה לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה. כי ידע כי זה לא יתכן. ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים שיתאוה שיהיו לו כנפים לעוף השמים. ולא יתכן להיות כאשר אין אדם מתאוה לשכב עם אמו אע''פ שהיא יפה. כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו. ככה כל משכיל צריך שידע כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו. רק כאשר חלק לו השם. ואמר קהלת ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו. ואמרו חכמים בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא. ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד. ואמר שידע האדם שאשת רעהו שאסרה השם לו יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי. על כן הוא ישמח בחלקו ולא ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו". עכ"ל.
אמנם ברור שמלאכת תיקון נטיה זו אינה ככל מידה אחרת. שגזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן (חגיגה יא:) וגודל החימוד האסור הוא אצל כל אחד ואחד לפי סוג ניסיונו. לפיכך מלבד ההתבוננות הנ"ל גם ישקיע עצמו בעסק התורה הקדו' אשר היא איילת אהבים ויעלת חן המאירה את נשמת האדם ומעניקה לו כוחות להתמודד כראוי עם כל ניסיון, וירבה בתפילה ובלימוד דברי מוסר המחזקים את האדם. ויסביר לעצמו כי איש הוא לכל דבר. ולא רק שעדינות נפשו אינה עומדת בסתירה לגבריותו, אלא אדרבה מעלה גדולה ונפלאה היא המקילה מאד על תיקון המידות בכלל, ומידת הענוה והכעס והקנאה בפרט. וישתמש דוקא לטובה בתכונותיו המצויות בד"כ יותר אצל נשים ככשרון הדיבור והריחוק מתאוות הנשים. וכך יוכל להגיע לדרגות רוחניות גבוהות בתורה ובמידות ובירא"ש אף ביתר קלות מאדם אחר שאינו עדין כל כך
(ועוד יש לדעת כי החוקרים נתנו שבע דרגות בדבר ורק הדרגה השישית קשה לתיקון, ואף היא בידו לתקנה וכמבואר. אבל הנמצא באחד משאר הדרגות, שהם הרובא דרובא מבעלי נטיה זו, יכול לתקן עצמו בקלות יחסית).
ויידעו בעלי נטיה זו כי אם אמנם נזהרים הם מן העבירה, אינם צריכים להרגיש רדופים בנפשם מחמת נטייתם שכאילו חיים בחטא כל ימיהם. שהרי אין איסור בעצם התכונה שיש בו שלא מרצונו, אלא האיסור הוא להגיע ח"ו לדבר עבירה במחשבה או במעשה מחמת נטיה זו. ויתבונן שבד"כ לא כל ענייני פעולותיו ומחשבותיו סובבות סביב ענין זה, שהרי עוסק הוא בעניינים רבים כאחד האדם. אלא שמפעם לפעם עולות בדעתו מחשבות בעניין זה או אפי' ח"ו הרהור עבירה, שאז עליו לסלק מדעתו את המחשבה השלילית ע"י שיעבור למחשבה אחרת המותרת כגון בענייני עסקיו וכדו'. שהרי אין המח יכול לחשוב שתי מחשבות כאחת. ואף אם בתחילה יהיה זה ברצוא ושוב ממחשבת איסור למחשבת היתר ולהיפך, לבסוף יוכל ע"י רצונו לעבור לגמרי למחשבת ההיתר ולהרהר בה בלבד. ולפום צערא אגרא.
ב. ועתה הבוא נבוא לשאלה אם חובה על בעל נטיה זו לשאת אשה או שמא לא רק שאינה חובה אלא אף אסור הוא לשאת אשה שמא תהיה אומללה בחייה עמו. והנה כל אחד מישראל הצטווה בתורה לקיים מצוות פריה ורביה ולהימנע ממשכב זכור. נמצא אם כן שביד כל אדם בעל נטיה לזכר, בין אם זו נטיה מולדת ובין אם היא נרכשת, לבנות את עולמו הפנימי באופן שיוכל לחיות עם אשה מבלי שהיא תסבול מחוסר אהבה או חוסר יחס שהאשה זקוקה לו. שהרי מי כבורא האדם מכיר את סתרי עומק נפש האדם ויכולותיו. בודאי מדובר בעבודה שאינה קלה, אולם גם אדם הרדוף בטבעו אחר תאוות הנשים צריך להתמודד עם יצרו, להיות נאמן לרעייתו ולהעניק לה את כל אשר היא זקוקה, ולהימנע לחלוטין מכל קשר אסור עם אחרות. וזאת באמצעות עבודה רוחנית פנימית של דבקות ברצון ה' ע''י שיעורי תורה והתבוננות מוסרית כגון הסתכלות מוחשית בדע מאין באת ולאן אתה הולך וכו' עד שעם הזמן ייכנע יצרו והדרך הנכונה תהפוך אצלו להיות טבע שני. אף כאן מוטלת עליו חובת העבודה לתקן את גישתו לעצמו על פי טבע העולם כרצון הבורא ית' כמבואר, אלא שנדרש הוא לחפש אשה המתאימה לו. והיינו אשה עדינה במיוחד, אשר היותה לצידו תסייע לו לחוש כטבע האיש ליד אשתו. לפי שבאשה רגילה יחוש בדר"כ תחושת ריחוק ולא יעניק לה כראוי את אשר צריך האיש להעניק לאשתו מתוך שחסר הוא בתחושה הגברית הרגילה. והכל לפי דרגת מצבו ועצת רבו (יש לציין שגם עבורה, עבור האשה העדינה במיוחד, יהיו אלה חיים טובים יותר מאשר עם גבר מצוי, המחוספס ואפילו גס לטעמה. ובלבד שיעניק לה הבעל העדין את כל צרכיה הנפשיים והגשמיים ככל בעל). אבל זה ודאי שמצווה הוא בפריה ורביה אלא שנדרש הוא לעבודה פנימית מיוחדת ולמאמץ והשתדלות מיוחדים להיות רגיש לצרכי רעייתו בכל תחום ועניין להעניק לה כל צרכיה. ובידו הוא הדבר. ובפרט אותם אשר נטייתם לבני מינם אינה נובעת מעדינות נפש מולדת, אלא מתוך שחיו בצעירותם ללא שמירת חיי קדושה כראוי ופרצו גבולות והתהוללו עד שמאסו באשה עד כדי גועל מוחלט. וכמו שהמשיל שלמה בחכמתו בפסוק: 'דבש מצאת אכול דייך, פן תשבענו והקאתו' (משלי כה, טז). ואמרו 'דבש' בגימטריה 'אשה'. ובחפשו מילוי אחר מגיע לשיבוש הטבע. אצל אלה דרך התיקון הוא ע"י שלאחר שיעשה תשובת אמת מעומקא דליבא על כל אשר חטא, ויקבל על עצמו שמירת ברית קודש כהלכה וכפי שראוי לכל יהודי, וישקיע עצמו בעסק התורה ולימוד מוסר אשר יעניקו לו את הכח להתמודד ולהטהר. לאחר תקופה כזו יתחדשו נעוריו כנולד מחדש ויקים בית נאמן בישראל על אדני הקדושה. ובנידון השאלה סדר העבודה הנכון לענ''ד הוא: א. תחילה ינתקו כל קשר ביניהם כאשר ההסתכלות הפנימית היא: ''אני אוהב אותו כיהודי, כאחי, אך בשום אופן איני חפץ בעניין שהוא נגד רצון ה'. והריני מנתק את הקשר בדחילו ורחימו רק כדי להקל על עצמנו לעמוד בניסיון וכדי לאפשר הכנת תשתית לקשר עם רעיותינו לעתיד בע''ה''. ב. להפנות את כל המרץ והכוחות לעמול ולשקוע בתורה אשר היא איילת אהבים ויעלת חן ובכוחה להרחיק כל געגוע יצרי וכדברי הרמב"ם (פכ"ב מאיס"ב הכ"א) וז"ל, יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה. שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה. ג. לפתח שאיפה להקמת בית נאמן בישראל מתוך לימוד כל דרכי הכבוד והיחס הנכון לאשה לפי צרכיה הנפשיים. ד. לחפש אשה עם עדינות נפש מיוחדת, אשר איש זה העדין מטבעו, יחוש גברי ביחס אליה, ויפתח יחס נכון הן שכלי והן רגשי כלפיה. ה. ואז יקים בית נאמן בישראל מתוך הענקה לאישה את כל אשר היא זקוקה לו. ויראה שבא על סיפוק צרכיו לפי טבע העולם, ואפילו יגלה ש'קלקלתו היא תקנתו' שאינו רדוף אחר תאוות נשים אחרות כאותם המתמודדים עם תאוה זו. ויהיה שמח בחלקו, ורגוע ושליו בעבודת ה', ויקים דור ישרים יבורך. ולנגד עיניו יהיה תמיד לאורך כל הדרך הבלתי קלה, שאצל המאמין בהי''ת - אם הצטווינו על כך, בודאי שניתן לעמוד בכך. ויגעת ומצאת תאמין בע"ה. הארכתי בדבר לאור חשיבותו והמבוכה הרבה הקיימת כיום בקרב רבים. ואסיים בברכה שיזכה בחור זה ושאר בחורי ישראל לעמוד בכל הניסיונות הקשים ופיתויי היצה"ר האורבים להם כ"כ בדורנו זה, ויזכו להקים בתים נאמנים בישראל על אדני התורה וירא"ש טהורה מתוך נחת דקדושה, אמן. הכו"ח בידידות והוקרה רבה על כל עמלכם ופעלכם להשיב בנועם שיח תשובות בהלכה ובאמונה לרבבות אלפי ישראל הפונים אליכם לבקש את דבר ה'. ישלם ה' פעלכם ותהי משכורתכם שלימה מעמו, ותזכו להמשיך להגדיל תורה ולהאדירה מתוך שפע רב וכל מילי דמיטב, אמן. בברכה נאמנה