The English Update is a shtickel a magazine that is published here in Jerusalem. There is a chinuch article there every week by a child psychologist named Rabbi Allon Yisroel Bruckenstein this week he

On a similar note: I heard that someone asked the Stutchiner Rov, Harav Yudkowsky shlita, why he cries so much. He answered, "I cry for those who cannot cry."
Beautiful.

בזמן האחרון אני שמח גם כשאני עצוב
עדי רן

ZemirosShabbos wrote:


great quote!

ZemirosShabbos wrote:

huh?
shaychus?
Stutchiner in adi ran zennen bei dir di zelbe?

you mentioned people who cannot cry. if a guy is happy even if he is sad it sounds pretty similar.
and yes, i think we can all learn a little from Adi Ran, Stutchiners - 50th st and 54th st - included. vedok

I respectfully disagree.
There are two ways in chinuch: You can raise the child up, or lower yourself. Today people like to get there mussar intake by listening to say Lipa Schmeltzer and Yossi Green elaborating on how life is like coffee, you need the bitterness and the sweetness etc.
But the realest most effective way of getting mussar is by going to the Stutchiner's tisch and seeing him shed tears- or to Reb Matisyahu Solomon or whatever.
Mussar means something that is given- שרש מסר פירושו דבר הנמסר if the cup is on top of the bottle the liquid won't fly in- you got to put the cup under the bottle. Don't shlep the mussar down into the mud- jump up towards it and get it.


mr. emunah wrote:

TZ, i doff my hat to you

hi!
i'm done with soccer for today.

I now play for West Ham

I'm making $28 per match with a $6 goal bonus

בס"ד
כבוד ידידי ונפשי ידיד ה' ישכון לבטח בטח בה' ועשה טוב אין טוב אלא תורה הוא עץ חיים אשר זרע"ו בו יבא ברנה נושא עלומותי"ו ה"ה מוהר"ר תנחום זושא אשר אוה למושב לו ובירושלם תנוחמ"ו מחשובי קהילת בארדיטשוב בגי"א.
אחדשה"ט, ראיתי שפרסם מע"כ בגי"א להלל בתוך רבים ולהודות לה' מאד בפיו על חבלים שנפלו לו בנעימים אף נחלת אלקים שפרה עליו במתנת חינם קיבל "פורן". ומאד תמהתי על כן, היתכן להודות לה' על כאלה?! דהרי אין לך טומאה גדולה מזו, ואיך יעלה על הדעת להודות על זה, ובודאי אין זה מברך אלא מנא"ף. ועי' תשו' הלכות קטנות (סי' קל"ז) שכתב טעם על שאין מברכין אשר יצר אחרי התשמיש דכיון שרוב ביאות שבעולם הם באיסור ובאפקירותא אפשר שלא רצו לתקן ברכה על זה, ע"כ. תא חזי, דגם באופן היתר ובמקום מצוה! כתב שאין לברך כיון דרוב ביאות אסורות. ובודאי בכגון דא, שעצם המעשה אסור ומגונה, שאין לברך על זה.
אך דיש להסתפק עפי"ד הגה"ק מהרצ"א מדינוב זצ"ל במגיד תעלומה על ברכות דף מ' בזה"ל: על כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא: פי' הרמב"ם אפילו על פת ויין. בא לדייק לשון על כולם. ולי הקטן נראה דבדיעבד יוצא בברכת שהכל על כל ענינים שבעולם דהיינו על ברכת הריח וכיוצא דזיל בתר טעמא. ונ"ל לפ"ז דעל כל הנאות עוה"ז שלא תיקנו חז"ל ברכה כגון שמיעת כלי שיר והנאת תשמיש יש לחייב את עצמו בברכת שהכל ויברך ויכלול בברכתו גם על הנאה הזאת ולא יהנה מן העוה"ז בלא ברכה ולא ימעול. (ועיי"ש דף מ"ג מה שהביא סמוכים לזה מדברי התוס' שם, וע"ע שם דף כ"ז ע"ב שהביא ראיה לזה מדברי הרי"ף. וע"ע מש"כ בספר דרך פקודיך מ"ע א' חלק הדבור אות ו', הוספות מהרצ"א אות מ"ד, אגרא דפרקא אות קצ"ז, ועי' בני יששכר חשון מאמר א' אות ב' בהג"ה, וחודש סיון מאמר ד' אות ח' ד"ה ואען ואומר, ודבריו ידועים ואכמל"ה בזה.)
נמצא דעתו דמה שיש צד עבירה במעשה אינו גורע מעצם הדבר שכן נהנה וחייב לברך על ההנאה [ועי' חידושי חת"ס נ"א ע"ב דמשמע מדברי ההלק"ט דיש לברך על התשמיש, ושכן הוא בסידור היעב"ץ דהמפיל נתקנה גם על התשמיש].
ובאמת כל זה תלוי במחלוקת הרמב"ם והראב"ד פ"א מהל' ברכות הי"ט שכתב שם הרמב"ם: כל האוכל דבר האסור בין בזדון בין בשגגה אינו מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף וכו'. וכתב ע"ז הראב"ד: טעה בזה טעות גדולה וכו' אבל ברכה תחלה וסוף למה לא יברכו הואיל ונהנו, עכ"ל.
נמצא דעת הראב"ד דאע"פ שעושה דבר מגונה, שאוכל איסור בזדון, כיון שנהנה חייב לברך. [ועי' טור או"ח ריש סי' קצ"ו שהביא דברי הראב"ד דלמה אין לברך לבסוף, ושכ"כ אביו הרא"ש. והמהרש"ל הגיה שצ"ל תחלה וסוף, וכן עי' דרכ"מ דכן הוא בראב"ד וברא"ש ואינו שיטת הטור רק טעות סופר ודלא כמוהרא"ף, ועי' פרישה.]
ובגמרא ב"ק דף צ"ד במי שגזל חטים טחנן ואפאן אין זה מברך אלא מנאץ. וברא"ש פרק שלשה שאכלו (סימן ב') כתב אלמא שחייב לברך אלא שברכתו הוא ניאוץ. וזהו דעת הראב"ד [והבני יששכר המובא לעיל] דכל שנהנה חייב לברך, דהוא מצד עצמו חייב לברך, אע"פ שאינו רצוייה לה'. ועי' בב"י (שם)ש הביא מירושלמי פ"ק דחלה (ה"ה) דמצה גזולה אין לברך עליה, הדא בתחילה אבל בסוף דמים חייב.
ולדברי הירושלמי יש לצדד דאע"פ שעצם המעשה הוא עבירה ודבר מגונה, מיהו לבסוף שכבר נהנה אינו מנאץ, רק מברך לה' על שנהנה. [ויש לומר דזהו המחלוקת בבלי וירושלמי דבבלי איירי גבי ברכת המצות, ואין לברך ברכת המצוות על הניאוץ, אבל הירושלמי דאיירי גבי ברכה לבסוף דהוא ברכת הנהנין זה תמיד שייך לברך כיון שנהנה, ומה בכך שניאץ. וי"ל ג"כ דזהו החילוק בין דברי מהרצ"א ודברי הלק"ט. דהלק"ט מיירי לענין ברכת המצוות וזה אין לעשות כל שיש סרך דבר מגונה, אבל המהרצ"א קאמר דיש לברך ברכת הנהנין, ובזה אין חילוק אי איכא דבר מגונה אם לא. שו"ר בספר אבן האזל עהר"מ שכ"כ בשיטת הראב"ד לחלק בין ברכת הנהנין לברכת המצוות]
באמת אתי עוד כמה דברים בזה אך מצד רוב טרדותי ועתי אינו אתי אסיים בזה וכמראה מקום אני לך לעי' ברמב"ם שם ובמפרשים ובטוש"ע שם ובנו"כ, וע"ע שדי חמד כללים מערכת הב' כלל ל"ג, ועוד אשיב לזה כי אקח מועד, ורק הרגשתי הכרח לפתוח קצת פתח בזה שלא יצווחו עליך כ"כ בגיא. כי איכא דברים בגו, ובזה אסיים, ידידו הטרוד
חָנא פייטל

sounds pretty convoluted


(p.s. why does your thread always take me to page 1?)

mr. emunah wrote:


(it's missing a screw)

I have the same question.

עוד איכא להוסיף על הנ"ל דלמעשה אפילו נביא כל הראיות בעולם לשיטת הראב"ד, וגם נפרש שאין מחלוקת בין הר"מ והראב"ד וכו' וכו', אכתי עומד נגדינו דברי הב"י שהביא מחלוקת הר"מ והראב"ד וכתב שדעת רוב הפוסקים כהרמב"ם וכן נקטינן ודלא כראב"ד
וע"ז אען ואומר דיש לחלק בין ברכה, דאז אומרים אין זה מברך אלא מנאץ, לבין הודאה, וכמו שאמר מר "הודו לה' כי טוב", דשפיר דמי. דברכה אין לברך כי עיקר הברכה הוא שאומר כי הקב"ה מקור הברכה, וא"כ שפיר יש לברך גם על רעה דמאתי לא תצא הרעות והטוב כתיב, אך על עבירה אסור לברך, דנהי דהקב"ה הוא המקור, אמנם לברכה עשה למען נסות אתכם אמר אלקים והם בקשו חשבונות רבים למצוא הקלקלה, וא"כ אין לומר ברוך א"י אמ"ה, לתלות בו הקלקלה והסרחון, אך הודאה למה אין שייך כיון שנהנה, ודו"ק בזה

let's break for coffee and danishes, ok?