מפחד? רע לך?... זכית בטובה גדולה! ורק חסר תפילות באותו עניין:
צדקת הצדיק קע' [רב צדוק הכהן מלובלין]: "כשהקב"ה רוצה להיטיב לאדם ורוצה רק שיתפלל האדם על הדבר, אז מזמין לפניו צער או פחד מעין דבר זה... או רואה אחר מעונה באותו דבר ומבקש רחמים עליו כדי שיהיה הוא נענה... כי כל דבר שהשם יתברך רוצה להביא לעולם או לאדם הוא מתפשט לכמה גוונים ויש בה ההיפך גם כן חס ושלום... ולכן כשמתעורר מדה זו לטובה מתעורר גם כן ההיפך גם כן חס ושלום ומרגיש פחד ומתפלל ובא הטוב... לפי שהעולם רובו רע כידוע, לכן כל דבר שמתעורר בו רואה הוא מקודם כח הרע שבו ומצטער ועד ידי הצער ממתיקו ומיד סופו שלוה... וכשמתעורר הארה זו להכיר שאין רודף כלל, מתעורר גם כן ההיפוך ... [ש]מכיר תיכף אמיתת יחוד השם יתברך עד שאין רודף כלל.... וכן בקללת 'ולא תאמין בחייך' הודיעך שאפילו בקללה הם קרויים חיים ולא כרשעים שבחייהם קרויים מתים. אלא שהם מגודל הפחד עד שלא יאמינו גם כן בכך שיש להם חיי עולם בהכירם מעשיהם. ובאותו פסוק נתגלה זה שכל ישראל יש להם חיים, דאומות העכו"ם קרויים מתים ואין להם חיים כלל להאמין בהם. וכשמתעורר פחד זה שאינו מאמין בעצמו כלל אלא יש לו חלק לעולם הבא, מתעורר גם כן ההבטחה הברורה שיש לו חלק לעולם הבא, וכן בכל דבר."
יוצא כל דבר טוב שקבע הקב"ה להעניק לנו, מצריך תפילות. אז מביא הקב"ה עלינו את הצד השלילי של אותו הטובה, ובגלל הצער או הפחד אנו מתעוררים להתפלל, ובכך מגלים וזוכים לחלק הטוב שאותו רצה הקב"ה לעניק לנו. ועצה טובה, להרבות להתפלל על אחרים השרויים בצער, ובכך יכול הקב"ה להזמין בפניך מישהו המצטער באותו עניין, ולא יהיה כל צורך להביא עליו דייקא כל צער או פחד בכדי לעורר את התפילות החסרות.
ישנם דברים שלא ניתנים להשיג, ללא ייסורים :
ברכות ה. תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נתנן אלא ע''י יסורין אלו הן תורה וארץ ישראל והעולם הבא תורה מנין שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו ארץ ישראל דכתיב {דברים ח-ה} כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך וכתיב בתריה כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה העולם הבא דכתיב {משלי ו-כג} כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר.
יוצא שארץ ישראל, תורה, והעולם הבא בלתי ניתנים להשגה ללא ייסודים. כך שחיי עולם בגולה ריקים מתורה, הם הדבר היחיד בר השגה בתוך חיי שקט שלווה ומנוחה שאין בהם ייסורים כלל ועיקר.