תרמ"א

ב"ה פ' תזריע מצורע במד' אחור וקדם כו' זכה א"ל אתה קדמת לא זכה א"ל יתוש קדמך. פי' כי הוא הפלא באדם שכולל נשמת אלקי בגשמיות הגוף כמ"ש הרמ"א בא"ח סי' ו' פי' ומפליא לעשות שקשר הנשמה הרוחניות במעשה גשמיי. וע"ז נאמר עושה נפלאות. ובבחי' הנשמה קדם אדם לכל מ"ב כמ"ש חז"ל בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית. ורוח אלקים מרחפת דרשו על מלך המשיח שהוא הנשמה כללית של בנ"י. ולכן כפי הזדככות החומר לבטלו אל הנשמה שתהי' הנשמה מאירה בגוף. אז א"ל אתה קדמת כו'. ואם ח"ו להיפוך נקרא רק ע"ש הגוף. והגוף של האדם למטה מכולם. והטעם מאחר שהאדם הוא הכלי שיעלו כל הברואים על ידו לכן הוכרח להיות נכלל מכל מיני חומריות שבעולם. ולא עוד שהאדם א"י לתקן עצמו בשלימות עד שיתקן מקודם כל החומריים התלוים בו. והכל כדי שיהי' מוכרח האדם לתקנם. לכן גם בכלל לא יכלו בנ"י לתקן עצמם בשלימות עד לעתיד שיהיו מתוקנים כל הברואים בכח בנ"י. וזה ענין אמרם אף תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה כו'. וכמ"ש במ"א מזה. וגם קילוסו אחר קילוס כל הבריאה. פי' שהאדם הוא המברר כבוד שמו ית' בעולם. והוא צריך לעורר כל הבריאה. וע"ז נאמר ע"ז יצרתי לי שהם עיקר הצורה להעולם. תהלתי הוא כלל הבריאה כמ"ש ולכבודי בראתיו וזה הם מבררים. וז"ש תהלתי יספרו. ואמת כי אין להשיג גדולת הבורא ית' כמ"ש לגדולתו אין חקר. רק כפי מה שמבררין כבודו ית' הנמצא בכלל הבריאה של מעשה בראשית כך זוכין אח"כ להשיג גם מה שלמעלה. וז"ש קילוסו עולה באחרונה. וזה ענין ב' הברכות של קודם ק"ש. על מ"ב ועל קדושת התורה שניתן רק לבנ"י כמ"ש במ"א באורך. וב' מיני התחדשות אלו מתחדשין בכל יום כמ"ש מחדש בטובו כו' ובנ"י צריכין לברר זאת בכל יום:

במד' ע"פ ונתתי נגע צרעת כו' ע"פ מ"ש אך טוב כו' אלקים לברי לבב כו'. הענין הוא שהוא הבטחה גדולה לאותן שרוצין לברר לבבם אליו ית' והקב"ה חפץ לטהר אותם ולא אותם בלבד רק גם מקומות מושבותיהם כדי שיהיו טהורים כדאיתא בזוה"ק שבבית שהי' בו טומאת סט"א בא בו הנגע ע"ש. לכן זה רק לבנ"י שנק' אדם. ועל הרשעים נאמר עם אדם לא ינוגעו כו' לכן ענקתמו גאוה. פי' לא זאת שהם בעני גאוה רק עוד מתפארים בגבהות שלהם. כי טח עיניהם מראות השלימות האמיתית. כמ"ש יצא מחלב עינימו כמ"ש השוחד יעור כו'. אבל אותן הצדיקים שמשתוקקים להיות ברי לבב שמחים ביסורים כדי לבוא אל הענוה. כי בודאי אין הענוה ביד האדם להיות עניו. הרי מצינו אחר כל טהרת המצורע עץ ארז ואזוב כ' רש"י שישפיל עצמו ויתכפר לו כו'. א"כ מיד ישפיל עצמו. ולמה לו כל אלה העבודות. רק שא"י לזכות לענוה. ובאה מטהרת הלב. ולאשר בנ"י רוצין באמת להבטל רק אליו ית' כמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו'. לכן הש"י הודיע להם הדרכים להשיג הטהרה והביטול אליו ית'. ואיתא כי ע"י הנגעים הרויחו המטמוניות כו'. הענין הוא כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת כו'. ועיקר הגניזה והטמנה היא בדבר ההיפוך. לכן ע"י בירורים של עוה"ז זוכין לטוב הגנוז. וכמ"ש לעיל שע"י תורת בהמה באין אח"כ לתורת האדם. וכן הוא בתיקון המידות שע"ז ניתקן ימי הספירה לברר המידות להטותם אל הש"י עי"ז זוכין להדעת. אם כי הדעת למעלה מהמידות. ועיקר הטהרה צריך להיות במידות שהם נטבעין בגוף ונפש. אבל הדעת והשכל א"צ כ"כ בירור. עכ"ז אין זוכין להדעת רק ע"י בירור המידות כנ"ל. כי הוא ק"ו ממידות הרשעים. שע"י המידות רעות ומעשים רעים שלהם מאבדין הדעת כמ"ש יצא מחלב עינימו עברו משכיות לבב. מכ"ש מדה טובה מרובה ע"י תיקון המידות ומעשים זוכין לחכמה ודעת. ולכן כל הסתרות שיש לכל עובד ה'. הם יסורין של אהבה למצוא המטמוניות. וע"ז כ' אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' כו'. עכ"ז זה הדרך נעשה ע"י החטאים הקודמים. דהנה הפסוק תולה הנגעים בעור. ע"פ מ"ש ויעש ה"א לאדם כו' כתנות עור. ובמד' כתנות אור כו'. כידוע שע"י החטא הוצרך להתלבש בלבוש הגס משכא דחוויא. שמשם יש כל הגשמיות. שמקודם הי' רוחני כמ"ש לעתיד. וכמו שהיו בנ"י מוכנים להיות במתן תורה. ולכן במרע"ה כ' קרן עור פניו. שתיקן כל זה העור. עד שהאיר באספקלריא המאירה. ואנחנו לא נשארנו בזו המדרגה. לכן חזרו הנגעים כמ"ש במד' שע"י החטא חזרו למומים ע"ש. וידוע ג"כ שיש בעור נקבים נקבים להודיע שיש ביכולת האור להעביר קליפות הללו. רק ע"י החטאים מסתתמין אותן הנקבים והחושך יכסה ארץ. וזה נגע צרעת סגירו. ולכן ניתן הטהרה לאהרן הכהן ובניו שהוא הי' המתקן חטא העגל כנ"ל:

בפסוק והזרתם את בנ"י מטומאתם. הוא ג"כ לשון נזר ועטרה. כי כשזוכין בנ"י לפרוש מן הטומאה בהיותם בעוה"ז תוך הטומאות הוא שבח גדול להם. לכן כ' ישראל אשר בך אתפאר. הגם כי כמה שרפים עומדים ממעל לו: