This seems to be the thread where we compete who can write a longer Megila.... ???
I am gonna put a final end to this... :o
NO one will beat me
:D
In all seriousness, despite the length... this piece is a must read....
You wont regret it!!!!!!!! שיחת התחזקות (רבי צבי מאיר זילברברג, תשס''ב, ירושלים, עמ' ז-טז):
אחד מהענינים והבחינות של עבודת לא תחמוד, הוא ההשתדלות להנצל מפתוי היצר לחמוד מצבים ואפני עבודה אחרים ממה שמזמין הקב''ה לו, אם היה לי כזה כשרון או כח מסוים, היה פלאי פלאים, אבל עתה בכח הזה שיש לי, במצב הזה שאני שרוי בו עתה, בפרטות ובכללות, הבית שלי, המקום תורה שאני לומד, כוחות הנפש שלי, הכשרונות שה' נתן לי, לפי הגבולות הללו איני יכול לעבוד את ה',...וזה מעיקרי העבודה, לזכור כסדר שכל יום וכל שעה כל שבוע וכל חודש וכל שנה, יש לי עניני עבודה המיוחדים לי, דייקא עם הראש שלי, והכשרונות שלי, והבית שלי, והמקום תורה שלי, והחברותא שלי, ומצב פרנסה שיש לי, ומצב התפילה והתורה והמידות והטהרה, מצב של עייפות, מצב של רעב, ועוד עשרות ומאות מצבים החולפים בימי החיים, בכולם אני יבול וצריך לעבוד את השי''ת.... כשיהודי מסיים איזה עבודה שהיא, היצר מפתה אותו שלא ישמח במה שעשה כי הרי רציתי לעשות עבודה אחרת, רציתי שיהיה באופן יותר מרומם ונעלה, יותר טוב יותר חזק וכדו', ועל זה בא הצווי לא תחמוד, דהיינו לא תחמוד מצבים וזמנים אחרים....
ידוע שבעבודת התשובה יש כמה וכמה חלקים, יש חלק עבודה ששייך לעסוק בו בכל עת, והוא הרצון והגעגועים לשוב אל ה', להיות בחזרה קרוב להשי''ת, לחזור לאהבת השי''ת,...אבל יש חלק נוסף בעבודת התשובה, חלק עבודת התשובה של חרטה, וכדו', שהקב''ה רוצה שהיהודי יתחרט ויאנח ויצטער וכדו', על זה שרצה יותר לעשות נחת רוח להשי''ת, ולא זכה לזה,...ובחלק הזה של חרטה וכדו', השי''ת רוצה שלא נעסוק כל הזמן, אלא יהיה לנו זמנים מיוחדים לעבודה זו,... וחוץ מהזמנים הללו של תשובה, השי''ת רוצה שנהיה בשמחה, ולא נחמוד משהו אחר, רק לחשוב שהכל פלאי פלאים ממש, להודות להשי''ת על כל כל דהו, וזה גם כן נכלל בלא תחמוד... אבל רצונו יתברך שנדע היסוד, שחוץ מהזמנים הקבועים לתשובה, רצונו יתברך שלא נחשוב על מה שהיה יכול להיות יותר טוב, רק נשמח מאד מאד במה שזכו לעשות...וזה [הענין] שלשון "מודה" הוא גם לשון וידוי וגם לשון הודאה, כי יהודי צריך את שני העבודות, מצד אחד בחינת מודה ועוזב, ומצד שני עבודת ההודאה, לשמוח בכל משהו שעושים....
ואיתא מצדיקים זי''ע, שיש בחינה, שבלי שהשי''ת היה מצוה לנו על עבודת החרטה וכדו', לא הי' ראוי, ולא הי' לנו רשות, להתעסק בזה כלל וכלל, והי' בחינה שאסור להתעסק בזה, כי זה חסר מאד מאד מאד בההכרת הטוב, על מה שכן זכו לעשות, הן בעשה טוב, והן בסור מרע, אע''פ שרצינו הרבה יותר טוב, בכל הבחינות של עשה טוב, ורצינו כ''כ שלא יהיה מכשולות ונפילות וירידות, אבל המעט שאנחנו זוכים לעשות הוא כל כך יקר שצריך לרקוד ולשמוח ולהודות להשי''ת, בלי שיעור וסוף ממש.... רק שהשי''ת רוצה שנעסוק גם בחלק עבודת התשובה של חרטה ובושה, אבל לזה צריך זמנים מיוחדים, והשי''ת רוצה שנזכור טוב מאד, שבלי שהשי''ת היה מצוה עלינו לעשות כן להאנח ולהתחרט על זה, וכדו', היה זה היפך מהכרת הטוב.... ואפילו אם יהודי ח''ו נפל לגמרי, ונכשל לגמרי, מ''מ על זה עצמו שהוא מרגיש חרטה ובושה, כבר ע''ז צריך להודות ולשמוח, וידוע מר''נ מברסלב ומהר''ר מלובלין זי''ע,...שהשי''ת רוצה שיהודי ידון גם את עצמו לכף זכות, ולשמח את עצמו במעט שזוכה לעשות בעבודת השי''ת....
וכמו שאיתא מהח''ח והשומר אמונים ועוד צדיקים זי''ע, שיש בחינה בתפילה, - וכמו כן בכל עבודה - שאפי' בזמן שהיצר חטף מאדם את כל השמו''ע, ונזכר בשים שלום, הוא מתחזק ומתחיל להתפלל שים שלום עם כל הברען, כאילו לא היו דברים מעולם, ושמח בה', כי שים שלום לכהפ''ח זכיתי לומר כרצונו יתברך, הרי זה שמחה בלי שיעור וסוף, וזה משנה את כל עבודת ה', כשיהודי חי באופן הזה, וזה בחינת עוד מעט ואין רשע, אפי' אחרי נפילה קשה עד מאד, שהוא כבחינת רשע ממש, צריך לחפש איזה נקודה, איזה חוט השערה שעשה רצון השי''ת, אפי' במצב של רשע ממש, שייך איזה נקודה שרוצה לעבוד את השי''ת עדיין....
ואחד הבחינות שאיתא בחז''ל דמשיח בן דוד בא בהיסח הדעת,... כאן בעולם הזה נדמה לו שלא הצליח מאומה, ומתאנח ומצטער ע''ז, ודווקא בעבודה זו הוא עשה נחת רוח עצום בשמים, בהיסח הדעת,... אף שנדמה לנו כי לא הצלחנו, ולעתיד לבוא יתגלה לו, שיש בחינה, כי הרגעים הגבוהים ביותר בחייו היו זמנים שכאן בעולם הזה היה נדמה לו כי לא הצליח כלל,... שבמצבים כאלו היצר מפתה, ומרעיש, לעזוב, ולהתרפות, כיון שבין כך אין מצליח, וכדו', וזה שהיהודי אין מתפעל, ומשתדל לעשות מה שאפשר, ושמח בזה, זה נחת רוח נפלא למעלה, וזה בונה משיח, וזה מיסודות העבודה ממש.