Some additional thoughts -- בבחינת יגדיל תורה ויאדיר.
In this week's Parsha Moshe Rabbeinu tells Pharaoh,
שמות פרק ח פסוק כג
דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לַה' אֱלֹקינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ:
Why 3 days? The Alshich in Parshas Shemos explains:
אלשיך שמות פרק ג פסוקים כ-כא
ונבא אל הענין, אמר הנה אני מצוה, לאמר, נלכה נא דרך שלשת ימים, כמפייס אותם לומר שישובו אחרי כן. ואני ידעתי שעם אמור שישובו, לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך: ואל תאמר, כיון שאפילו באמור שישובו לא יתן להלוך, יותר טוב היה שלא לדבר כמפייס, רק ביד חזקה, לדבר בכח שלא לחזור לעולם. לזה אמר, הנה שני טעמים בדבר. אחד, כי מה שתדבר כה, ולא ביד חזקה לאמר שלחם על כרחך לעד לעולם, הלא הוא, כי הנה אם הייתי אומר ישלחם בהחלט בחוזק יד על כרחו, לא יתכן. כי הלא אני מעותד, כי ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים וכו'. ועל כן, אם הייתי אומר שישלח לעולם, ביד חזקה, לא היתה אשמת סרבו כדאי לכל המכות, כי לא יפלא שימאן להפסיד ששים רבוא עבדים כאחד לעולם. על כן אמרתי דרך זה, שעל כן בסרבו ראוי להכותו מכות גדולות, להודיע את ידי וגבורתי לישראל.
In other words, it would be impossible to expect Pharaoh to agree to free the Yidden for the long term, however a 3 day goal would be reasonable even for him!
On the other hand, we find in Hilchos Nezirus that the minimum amount of days for a Nazir is 30.
The Rambam writes elsewhere that about someone who becomes a Nazir to deal with impulsive/addictive drinking of alcohol:
רמב"ם הלכות נדרים פרק יג הלכה כג
מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו ולתקן מעשיו הרי זה זריז ומשובח, כיצד כגון מי שהיה זולל ואסר עליו הבשר שנה או שתים, או מי שהיה שוגה ביין ואסר היין על עצמו זמן מרובה, או אסר השכרות לעולם, וכן מי שהיה רודף שלמונים ונבהל להון ואסר על עצמו המתנות או הניית אנשי מדינה זו, וכן מי שהיה מתגאה ביופיו ונדר בנזיר וכיוצא בנדרים אלו, כולן דרך עבודה לשם הם ובנדרים אלו וכיוצא בהן אמרו חכמים נדרים סייג לפרישות.
מורה נבוכים חלק ג פרק מח
וטעם נזירות מבואר מאד, והוא הפרישות מן היין אשר הפסיד מן הראשונים והאחרונים רבים ועצומים כל הרוגיו וגם אלה ביין שגו, ובא מדין הנזירות מה שתראה מאיסור כל אשר יעשה מגפן היין, להרחקה יתירה עד שיספיק לאדם ממנו הדבר הצריך, כי הנשמר ממנו נקרא קדוש, והושם במדרגת כהן גדול בקדושה, עד שלא יטמא אפילו לאביו ולאמו כמוהו, זאת הגדולה מפני שפירש מן היין:
And although the example in this halacha is a long term commitment, the minimum goal is 30 days:
רמב"ם הלכות נזירות פרק ג הלכה א-ב
סתם נזירות שלשים יום, כיצד מי שאמר הריני נזיר אין פחות משלשים יום, ואפילו אמר הריני נזיר נזירות גדולה עד מאד הרבה הרי זה נזיר שלשים יום, שהרי לא פירש זמן.
פירש זמן פחות משלשים כגון שאמר הריני נזיר יום אחד או עשרה ימים או עשרים יום הרי זה נזיר שלשים יום שאין נזירות פחותה משלשים יום, ודבר זה הלכה מפי הקבלה.
There's a lot we can learn from the way the Torah deals with a Nazir, for example, avoiding triggers:
מסכת שבת יג, א
אמר עולא אפילו שום קורבה [בעריות] אסור משום לך לך אמרי נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב
And here we see that the amount of time needed for an initial goal is 30 days of abstinence, even if the end goal is moderation.
It's fascinating that some experts today also suggest setting a 30 day goal when dealing with addiction:
- Most famous is the Moderation Management program which as its name suggest is not a program for sobriety, but they still suggest starting with an initial period of 30 days of no drinking at all, to get started (See Moderation Management Ch. 5)
- Dr. Gerald Connors, in Substance Abuse Treatment and the Stages of Change, suggest an initial 30 day period of abstinence.
But as usual, the Torah is way ahead.
So why did Pharaoh get only a 3 day goal? Maybe because he was a heavy addict (כבד לב פרעה)... and he needed a special individualized program
During the Shovavim, let's resolve the beat our inner Pharaoh and break free!
Warning: Spoiler! P.S. The Rambam gives different examples of goals for dieting vs. alcoholism. The goal for a diet is 1-2 years, but for alcoholism it is a "long time" (זמן מרובה) or for the "long term" (לעולם). Interesting! Maybe it's because alcohol is more addictive than food. I wonder if any meforshim talk about it. Anyone with a Rambam Frankel?
בפירוש "מפעל משנה תורה" העיר בשם הרב קאפח: ויש לדייק מדברי הרמב"ם את קושי הגמילה: אפשר להיגמל מתאוות האכילה תוך "שנה או שנתיים" ולאכול בשר כרגיל, ומסכנת השתייה רק אחר "זמן מרובה", ואילו מן השכרות וההתמכרות לשתיים משקאות חריפים ראויה להיות "לעולם"