במנחה ביום כיפור קוראים בפרשת אחרי - פרשת עריות, ובספרים כתבו הטעם לזה, שאפילו בזמן כל כך גבוה ובדרגה הנעלית ביותר של הקדושה - אחרי רוב התענית, עדיין על האדם לדעת שהיצר הרע אורב לו תמיד, והוא עלול להיכשל, ויש להיזהר מדברים פחותים ומהחטא הגדול ביותר
ויש ליתן טעם להיפך, דהנה בקריאת הפרשיות של התורה יש סגולה נפלאה לעורר נפש יהודי על המצוה שהפרשה איירי בה , יוצא מן הכלל גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן (מכות כג:), ובכל ימות השנה שקועים בהם, שקשה להתעורר מפסוקי התורה, אבל בבוא סוף יום הכיפורים - אחרי
שצמנו רובו של יום והתנתקנו קצת מהתאוות, דווקא עכשיו כשקוראים הפסוקים - הם יכולים ליכנס אל הלב ואל הנפש, ולעורר אותנו שנתרחק מהם. וזה מה שקוראים בעריות, וההפטרה מענין גזל.
כתיב בהפטרה (יונה ב, ט) ְְִַ'משׁמרים הבלי שוא חסדם יעזובו', 'חסדם' היינו עריות כדכתיב (קדושים כ, יז) 'חסד הוא', 'משמרים הבלי שוא' - היינו כל מה שהיצר הרע מציע ומפתה את האדם בהם, כל הסחורות שלו הם 'הבלי שוא', ובעת הזאת הוא הזמן שיש את ההזדמנות לכל איש ישראל להתעורר להתרחק ולהישמר מהם ומכל ארגליא דיליה, מכל הדברים הקשורים אליהם, ולקבל קבלה אמיתית מעומק הלב להשתדל להתקדש ולהיטהר, וזה המפתח לכל הישועות ולכל הדברים הטובים.
ועל ידי שמתרחקים מהרע, הקדוש ברוך הוא נמצא אתנו, שהרי כתיב (תצא כג, טו) 'ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך', משמע דלהיפך - כאשר מקבלים להישמר, ונזהרים בקדושה ובכל גדרי הקדושה, הרבונו של עולם נמצא, ויעזור השי"ת שניכתב וניחתם לגמר חתימה טובה.
