הנה היא שם בפינה. היא רק דמות תמימה.
עכשיו היא מתקרבת ולפתע אני קולט מושאת תאווה שאני אלרגי אליה מתקרבת לכיווני.
         
עכשיו אני עומד בפני החלטה: לשתות או לא לשתות?
לפתע אני ייצור רוחני עם רצון עליון. אני, האדם הייצור העליון מכולם.
אני בוחר לשתות. לא רק להסתכל, אלא ממש לשתות.
רק מכורים לתאווה יודעים את ההבדל.
מהו אותו משקה?   

במקום סתם להסתכל על דמות ניטרלית, משהו לפתע יוצא מתוכי ולוקח כנגד רצונו של האדם השני.
תאווה היא תמיד מעשה של אלימות.
אני רוצה את זה ואני חייב את זה. אני חייב את זה או שאמות.
אז אני לוקח ומקבל . זה חינם וזה סודי. אף אחד לא יודע ולא יידע לעולם.
אני אפילו לא מודע לזה בעצמי. הגניבה המושלמת.
אדם יודע טוב ורע הוא אדם שנהייה אלוקים.

זה מעשה כנגד. כנגד מושאת התאווה.
כן, אבל יש משהו בתוכי שאני חייב לצאת כנגדו וזה האור שבתוכי -אלוקים.
עץ הדעת הוא בתוכי. אני בוחר לאכול מהפרי האסור שמביא מוות לעולם.
אני בוחר בפעולה רצונית כנגד האור.
אני לוקח את זה וסוגר את הדלת בפני אלוקים.
מבודד, מופרד, בורח לתוכי, הולך לאיבוד בתוך תוכי, מפסיד את עצמי אך חושב שאני מרוויח לגימה של החיים.

ובמקום שהדמות הזו תגרום לי לקרבה וחמימות עם אותו אדם, אני בוחר להשתמש בה כנגד הנטיות הטבעיות שלי. בחמדנות אני בולע ולוקח לבעלותי בטירוף.
מבט אחד מספיק. אני עכשיו מעבד אצלי את הדמות איך שאני רוצה.
זה כבר לא קשור לאדם השני, זה משהו כאן בפנים, חלק ממני.
לדמות נכנס כוח על טבעי גדול מהחיים עצמם, רוח שממלאת את הריקנות שנוצרה אצלי מחוסר באלוקים.
אני נשאב למערבולת הרוחנית שלופתת את זרועותיה בי ולא מרפה.
יחסי מין רוחניים עם עצמי.

את הכוח היוצר הזה קבלתי מהיותי נברא בצלם אלוקים.
זה מה שאני רוצה וחייב לקבל.
לברוח לתוך עצמי, לשנות את מצב הרוח שלי, את המחשבה שלי.
ריכוז עצמי, אקטזה רוחנית. איזה כוח !!! אני בשליטה מוחלטת.
אני יוצר. אני מחזיק בכוח. אני אלוקים !!!

אני מזיל ריר. ריר של אלוקי השקר שהוא תוצאה של מיצים של תאבון מתגבר חסר מעצורים.
אני יוצא לטרף אחרי הישות הפנימית שלי ואני טורף אותה.
מה שהיה פעם מציאות ניטרלית תמימה, אדם מסוים אי שם, תמונה בראש,
הופך עכשיו למציאות מעוותת מתוך החשכה הפנימית שלי.
אני ההורס בפעולה, אני עכשיו האלוקים של עצמי, יוצר את אלת התשוקה שלי בתוך דמות מושאת התאווה שלי. סגידה שקרית לאלילי התאווה.
ויש לי מה שבאמת רציתי - האלוקים שלי - אני.
אני הנותן חיות לעצמי.

אבל מה המחיר - מוות !!!
כן, מספיק רק מבט אחד.
המבט היחיד מכבה אצלי את האור והאהבה של אלוקים.
אני כבוי, אני מחוק אני... מת !!!